יום שני, 15 בינואר 2018

ניו זילנד

ביום שלישי אנחנו יוצאים למפגש עם הונג-קונג ויאנגשו שבדרום סין וגם עם שדות האורז בטרסות שבהרים. משם נמשיך לניו זילנד לטיול גדול בשני קרוואנים.
עכשיו כבר אפשר לדעת שהגשם בהונג קונג ייפסק, הרוח תנוח והשמש תזרח.
פו הדוב אומר שהרגע שלפני ליקוק הדבש הוא "השנייה שאין שנייה לה".
בהתחלה היה לנו חלום. לפני כשנה התחלנו לגעת בו ואחר כך מימי וחיים נכנסו אל תוך החלום וייפו אותו. אחר כך התחלנו, יחד איתם, ללמוד ולערוך תכניות. כבר בהתחלה הבנו שלהפוך משני זוגות ל"יחד", זה כמו סוד שצריך לשוב ולפענח אותו כל יום מחדש. והשתדלנו.
וככל שנגענו בחלום, הוא הלך והתעצם והידק אותנו וריגש.

עכשיו, כשאנחנו בשוליו - הוא נראה ענק.
אנחנו אוהבים לחכות. אוהבים להיות לקראת. לכוון את הלב ולהתכונן. 
השועל מסביר לנסיך הקטן שהזמן שלקראת הוא חלק בלתי נפרד ממש שבא אחריו:
"מוטב אילו באת בשעה שבאת אתמול, אמר השועל. אם תבוא בארבע אחה"צ, למשל, אתחיל לשמוח כבר בשלוש. ככל שתתקרב השעה, כך תגדל שמחתי. בארבע כבר אתרגש ואדאג. אגלה את מחיר האושר. אבל אם תבוא כל פעם בשעה אחרת, אף פעם לא אדע באיזו שעה להכין את ליבי... אנחנו זקוקים לטקסים.
מה זה טקס ? שאל הנסיך הקטן. גם זה משהו שהוזנח יותר מדי, אמר השועל, זה הדבר המבדיל יום אחד מכל שאר הימים ושעה אחת מכל השעות".
השועל חושב שהציפייה כרוכה לפעמים בחרדה. "המחיר של האושר" הוא קורא לזה.
אצלנו, כמו בשמי הונג-קונג, בינתיים, לא מעיבה שום עננה.



יום שישי, 12 בינואר 2018

הרגע שלפני

ביום שלישי אנחנו יוצאים למפגש עם הונג-קונג ויאנגשו שבדרום סין, וגם עם שדות האורז בטרסות שבהרים. משם נמשיך לניו-זילנד, לטיול גדול בשני קרוואנים.
עכשיו כבר אפשר לדעת שהגשם בהונג-קונג ייפסק, הרוח תנוח והשמש תזרח.
פו הדוב אומר שהרגע שלפני ליקוק הדבש הוא - "השנייה שאין שנייה לה".
בהתחלה היה לנו חלום. לפני כשנה התחלנו לגעת בו, ואחר כך מימי וחיים נכנסו אל תוך החלום וייפו אותו. אחר כך התחלנו, יחד איתם, ללמוד ולערוך תכניות. כבר בהתחלה הבנו שלהפוך משני זוגות ל"יחד", זה כמו סוד שצריך לשוב ולפענח אותו כל יום מחדש. והשתדלנו.
וככל שנגענו בחלום, הוא הלך והתעצם. והידק אותנו וריגש.
עכשיו, כשאנחנו בשוליו – הוא נראה ענק.
אנחנו אוהבים לחכות. אוהבים להיות לקראת. לכוון את הלב ולהתכונן.
השועל מסביר לנסיך הקטן שהזמן שלקראת הוא חלק בלתי נפרד, ממה שבא אחריו:
"מוטב אילו באת בשעה שבאת אתמול, אמר השועל. אם תבוא בארבע אחה"צ, למשל, אתחיל לשמוח כבר בשלוש. ככל שתתקרב השעה, כך תגדל שמחתי.
בארבע כבר אתרגש ואדאג. אגלה את מחיר האושר. אבל אם תבוא כל פעם בשעה אחרת, אף פעם לא אדע באיזו שעה להכין את ליבי... אנחנו זקוקים לטקסים.
מה זה טקס? שאל הנסיך הקטן. גם זה משהו שהוזנח יותר מדי, אמר השועל, זה הדבר המבדיל יום אחד מכל שאר הימים ושעה אחת מכל השעות".
השועל חושב שהציפייה כרוכה לפעמים בחרדה. "המחיר של האושר" הוא קורא לזה.
אצלנו, כמו בשמי הונג-קונג, בינתיים, לא מעיבה שום עננה.
בתמונה –
רגעים של לקראת - מימי בביצוע משפחתי של "לחיות בניו-זילנד" של אתניקס, כשחיימון על המילים. המשפחה תחכה להם כאן, אבל את הגיטרה אנחנו לוקחים איתנו.

יום חמישי, 11 בינואר 2018

משאלה קטנה

לקראת היציאה לדרך ב - 16.1.2018

בדרכנו לניו-זילנד ולקרוואן נטייל עשרה ימים בהונג-קונג ובדרום סין. במושגים אנושיים הטיול כבר יצא לדרכו. הוא בחודש שלישי וייולד עוד חצי שנה, אבל כבר עכשיו הוא מלא חיים ותנועה שניתן לחוש בהם בבטננו. ככה זה עם הריונות. ומתוך הבטן בועטת אצלי משאלה קטנה. יום אחד, כשנהיה בסין, אני מבקש לקחת לי חופש, ולשבת בפינת מדרכה, עטוף בגלימה או ברדס, ולקבץ נדבות בצלחת פח. אני לא יודע עד כמה אורית, מימי וחיים יתלהבו מן הרעיון, אבל אני סומך על רוחם הטובה. הרי אנחנו יוצאים להגשים משאלות. אני מניח שהם אפילו יניחו יואן אחדים בצלחת שלי. חיים ודאי גם ישאיר התחכמות כלשהי שתעלה אצל כולנו חיוך. אנחנו קלים בחיוכים. אחרי שהם ילכו לדרכם, אשב לי שם בלי לצפות לדבר ובלי לדעת דבר. אשב בשתיקה בפינת המדרכה, אתבונן בצלחת שלי, ואומר תודה.

את מימי וחיים פגשנו במקרה, בטיול הקרוואן שלנו ב - 2012. אז טיילנו יחד רק שבוע, עד שהם נאלצו במפתיע לחזור לארץ. ובכל זאת - בשבוע הזה הפכנו לחברים. מימי טוענת שהפגישה הזו, למרגלותיו של הר שאסטה המכושף, הנישא עצום ומבודד אל הרוחות, בעיצומו של ליקוי חמה, לא הייתה במקרה.
מכל מקום, אם הייתה יד מכוונת, אנחנו מנשקים אותה, ואו-טו-טו שבים למסע משותף. וההתרגשות - כבר.

ניו זילנד - התמונה שבלב

ניו-זילנד שבלב נסענו כ - 5000 ק"מ, וכבר מן ההתחלה חיפשתי את "התמונה" שתתפוס משהו פנימי מתוך נפשה של ניו-זילנד, מתוך האדמה...