פעם, מאוד מאוד מזמן, הגיעו חייזרים מעולם מופלא, והביאו לנו למזכרת שני איים קסומים. בעדינות הם הניחו אותם בפינה הכי צדדית של העולם, כדי שלא יגיעו אליהם יותר מדי בני אדם, והם יישמרו תמימים. זוהי ניו-זילנד.
אלכסיס היא צעירה נאה ועדינה שהגיעה לכאן לבדה מארקנסו שבאמריקה. היא הסתובבה בטרמפים במשך כחודשיים והתארחה הרבה בבתי מקומיים. כעת היא חוזרת הביתה מבלי שאיש ניסה לטרוף אותה. מבלי שפגשה זאבים.
תתארו לכם, ארץ בלי טורפים.
אירלנד למשל, גם היא ארץ מקסימה אשר דרכיה מתפתלות בין כל סוגי הירוק. אבל באירלנד החלקות הירוקות מופרדות זו מזו בגדרות ותילים אינסופיים של אבנים וסלעים שעשרות דורות סיקלו, עד אשר נידמה כי האירים חשפו את אירלנד מתוך עיים. ואילו בני-זילנד אין אבנים ולא צריך לסקל שום חלקה. היא נפרשת והיא גלויה.
תתארו לכם ארץ ששדותיה וגבעותיה פרוות ירוקות שכבשים פרות ואיילים רועים בהן.
ונקי. לא כמו מקום שדואגים לנקות אלא כמו מקום שאיש אינו מלכלך אותו.
ויפה, עד שלפעמים נדמה שאתה נוסע בתוך תפאורה. נע ממסך אל מסך.
ניו-זילנד מזכירה לי ציורים של סבתא מוזס, שציירה בסגנון נאיבי את מחוזות ילדותה הנחשקת. גבעות משתפלות מגבעות וכרי מרעה ובתים עם רעפים אדומים וארובות שמרעיפות חום. וילדים. מרחבים אוטופיים של תום ששום רע לא מתרחש בהם. הזיכרון לפעמים מרחם על הילדות.
וגם בי שעובר בניו-זילנד ומתבונן בה מעט מן החוץ, נדבק משהו ממבט הילדה של סבתא מוזס.
בשני פנקסים עבים, בשורות ישרות ובכתב יד זהיר, רשמה אלכסיס יומן מסע. בין דפי המסע היא ייבשה עלים ושרכים ופרחים שליקטה. אני קצת מקנא על שעות הכתיבה הרבות, וגם על כתב היד. על נגיעה ישירה ורכה במחברת מסע, כמו לפני עידן ההקלדה. וגם על המיובשים היפים.
תתארו לכם שבמקום לנסות לספר, אפשר היה לייבש חוויות ולשמור אותן במחברת.
כמעט כל יום דיברה אלכסיס עם ההורים שלה. גם אני התגעגעתי לאבא ולאימא והייתי רוצה לספר להם על המסע הזה. אפילו לשלוח מכתב או גלויה ברגעים שהנפש עולה על גדותיה.
תתארו לכם עולם שבו תמיד אפשר להמשיך ולספר להורים.
בדרך ללילה אחרון בטבע, על חוף ימה של מירנדה בירת הציפורים, אני מהרהר בלבי שאולי נכין הערב חביתה עם נקניק, כמו שאבא היה מכין לפעמים. כשאנחנו מחנים את הקרוואן על חצץ הצדפים הלבן והדק, במרחק נגיעה מן הגלים, מציעה אורית שלי שנכין היום לארוחת הערב חביתה עם נקניק.
מה חבל שהיא לא הכירה את אבא, ואינה זוכה להתגעגע אליו.
התעוררתי בשלוש לפנות בוקר. ירח שלם ממלא את החלון וקורא לי. זו שעה שאם אתה יוצא אליה, היא כולה שלך.
בחוץ, הים אסף את מימיו לאחור והשקיט את גליו. ים בשלכת. איי אדמה מציצים מן המים והכל חלק ומבהיק באור הירח.
רק הרוח נוהמת כמחרחרת ריב.
תתארו לכם.
