קאסל היל
מתעוררים מול מראה הסלעים המונחים על הרכס. הם נראים בעיני הלא מתמצאות - סלעים בזלתיים, שאינם שייכים לנוף המעוגל של הגבעות. כאילו הובאו ממקום אחר כדי לקשט את הגבעות, ולהודות. והגשם רוחץ ומלטש ומבריק אותם בלי לנוח לרגע. מכונת שטיפה משמים.
ביציאה לדרכים כדאי לקחת איתך את הילד שבך. הוא חיוני כמובן בכל משעולי החיים ובמיוחד במעלה ההר. אבל בדרכים – הוא ממש נשמת אפם של הדברים.
אני הוא הילד הזה. ואני מדמה את אבא מלביש אותי בשכמייה ואוחז בידי ויוצא איתי אל הסלעים והגשם.
ואני - הוא גם האבא הזה, האוחז בידו של הילד. אינני זוכר שפעם יצאנו כך שנינו ביחד לגשם.
הכל כאן משחק, והרגע הזה כבר מלא געגועים.
אני הוא הילד הזה. ואני מדמה את אבא מלביש אותי בשכמייה ואוחז בידי ויוצא איתי אל הסלעים והגשם.
ואני - הוא גם האבא הזה, האוחז בידו של הילד. אינני זוכר שפעם יצאנו כך שנינו ביחד לגשם.
הכל כאן משחק, והרגע הזה כבר מלא געגועים.
ובכן, לבשנו שכמיות ויצאנו כולנו.
בדרך עץ מחט ענק וירוק ושופע אשר מתנשף ברוח. ניגונו רציני יותר מניגונם העליז והמרשרש של העצים רחבי העלים. מימי אומרת שקוראים לעץ בשם – The Man of The Earth ושואלת איך הייתי מתרגם את השם. אני חושב ש – "עץ עולמים" יכול היה להתאים לו, הגם שאין זה תרגום.
בדרך עץ מחט ענק וירוק ושופע אשר מתנשף ברוח. ניגונו רציני יותר מניגונם העליז והמרשרש של העצים רחבי העלים. מימי אומרת שקוראים לעץ בשם – The Man of The Earth ושואלת איך הייתי מתרגם את השם. אני חושב ש – "עץ עולמים" יכול היה להתאים לו, הגם שאין זה תרגום.
הכל מלא ניקיון. האוויר, הסלעים, האדמה והמים. הכי נקי שאפשר. ושמח. מימי חולצת נעליים. האנרגיה שהיא מרגישה, מגיעה מן האדמה. והיא רוצה לקבל אותה יחפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה