הר קוק והבריכה שהותיר ים טסמן

הר קוק, הנישא בהרי ניו-זילנד קרוי במאורית אאוראקי – מפלח העננים, ובשל גובהו ויופיו אנחנו מבחינים בו עוד כשאנחנו משקיפים לעבר ניו-זילנד, מן הארץ.
וכבר בארץ אוחזת בנו התרגשות כשאנחנו נזכרים בעתיד לבוא, כשאנחנו מגיעים ועולים על המסוק הקטנטן והוא מאיץ מנועיו ומשיב רוח עזה ומעלה אבק, וניתק ונושא אותנו אל תוך פוך ערפילי, אשר בצאתנו ממנו, תלוי בין ענן ושמיים, יזהר בשלגיו לפנינו, ראשו הניצי הלבן של הר קוק.
ומרגשת אותנו, נחיתת המסוק הזעיר על קרחון הגליישר העצום, והטיול אל תוך מנהרות הקרח והקריסטלים אשר חצבו הרוחות והמים. ואולי מקצת הצללים שם כחולים וורודים.
והנה זה בא.

והרי כל זה חדש כל כך כי אנחנו כולנו, לא היינו אף פעם מעל קרחונים שכאלו ולא בנתיבי מערות של קרח.
וכל זה הוא רגע שיא, אולי של הטיול כולו, והנה הוא בא.

אבל הוא לא בא.
מי שכן בא הייתה עננות אטומה, שהרכס כולו נעלם בתוכה, עד אשר הרכס כולו לא היה.
ואיש לא המריא, ואיש לא נחת על השלג הרך.

ואילו מנגד, במערב, מעל ים טסמן שעל יד, היו שמי תכלת. ככה פרושה הארץ הזאת, מצד לצד, ביו חורף וקיץ. ככה נפרשות כאן לרוחב עונות השנה.
וכיוון שהחורף הכזיב – יצאנו אל הקיץ שנח על ים טסמן, וחשבנו לקייק בסבך הלגונה אשר בשוליו, לקול ציפורים ועופות שיש המספרים, שהן שרות במיוחד לחותרים.

אבל איש לא קייק.
כי הייתה זו שעה שהים הסוער הפך כיוונו ונע לאחור, ופער בתוכו מן בור, ושאב לקרבו, כמעט את מי הלגונה כולם.

ואף שלא היו המסוק וההר ולא הלגונה ולא הקייק ואפילו לא שירת ציפורים... בכל זאת הייתה רוח שטות נעימה, שאצלנו היא תחליף לכל אבדה, והיא בכלל מנגינה שמלווה את כל המסע.
שוטטנו אם כן בשמש, השתעשענו בצריף נטוש בצוואר הלגונה, חיימון התיז אבנים על המים כמו נער, והבנות ספרו את מספר הקפיצות והריעו. וגם מצאנו קייק ניחומים על החוף ולרגע חתרנו בדשא. אפילו אכלנו גלידה.

אחר כך הלכנו אל חופו של ים טסמן ובדרך מצאנו בריכה שהשאיר הים הנסוג.
בסיפור "רחיצה בבריכה" מספר ס. יזהר, על התגנבותם של שני נערים ביום קיץ, אל בריכה אסורה בפרדס. זמן הסיפור הוא זמן בראשית שקדם לבריכות מותרות, וזמנם של שומרי בריכות שבאים בהגנב וסוחבים את הבגדים, ועכשיו שיתרחצו הנערים כמה שרוצים. ומה חבל שאותו סיפור איננו תחת ידי, ואיני יכול ליטול לי לכאן קטע או שניים מאותו ציור של תפארת יום קיץ ויום הרפתקה בבריכה הגנובה בפרדס.

והנה נקרתה לפנינו בריכה.
ואף שלא הייתה אסורה, ואף שלא היה שומר שמוסיף מתח והנאה, בכל זאת היה זה יום קיץ והייתה בריכה יש מאין, והיו אצות מפחידות שלא רואים ונוגעות בכפות הרגליים כמו נחשים. והיו בנות והיו נערים.
והייתי אני, שהורדתי בגדים ונכנסתי, ושעה ארוכה שחיתי ושכשכתי במים, ולמרות שהיתר היו בחוץ בכל זאת היינו כולנו ביחד, והיו רגעים שכאלו, של הדברים הקטנים, שמשכיחים את הר קוק ואת כל הדברים הגדולים.